לחיות בקרב אוכלי-בשר

"ניחוחות המטבח הם בכלל לא ביתיים" (בשר זה רצח / הסמיתס)

the screamהמאבק לזכויות בעלי-חיים הוא יוצא דופן מכל שאר המאבקים החברתיים: הביטוי הכי מובהק שלו נמצא בדבר כמעט הכי יומיומי, בפעולה שכל אדם עושה שלוש פעמים ביום. אפשר לחיות עם בני משפחה, או להכיר חברים זמן ארוך, ולא לדעת מה העמדה הפוליטית שלהם, העמדה שלהם לגבי קפיטליזם או לגבי זכויות-אדם (או לדעת, ולהדחיק). אבל לגבי זכויות בעלי-חיים? אפילו אם לא נרצה, נדע. ולא רק שנדע, אלא שהם ישימו את העמדה שלהם ישר בפרצוף שלנו! ובדרך הכי ברורה שאפשר: חתיכה מהגוף המת של בעל-חיים שתהיה מונחת להם על הצלחת, נבלה של חיה מעונה שהם יתנו בה ביס.

"אני יושבת עכשיו בחדר בבית של ההורים שלי, מול המחשב, אחרי שהלכתי בזעם מהארוחה המשפחתית. הם יושבים בחוץ ואוכלים את הזוועות שלהם ואני לא יכולתי יותר אז הלכתי משם.  […]אני גרה  בבית שלא נכנס אליו בשר.[…]  אבל עכשיו חזרתי הביתה. לארוחת חג. ולשולחן הזוועות. מה אני אמורה לעשות?!?!? יצאתי לשם וחטפתי חום כשראיתי את השולחן. כמעט הקאתי שם על כולם .
בתור בתאדם, שמתנגדת בכל תוקף לתופעה של צריכת מוצרים מהחי איך אני אמורה להתמודד עם זה כשזה נמצא במקום הכי אישי, המקום שאמור להיות בטוח, מקום מפלט, הבית בו גדלתי?!?! נראה לי הדבר הכי קשה הוא להתמודד עם המשפחה בקטע הזה. לדבר איתם זה כמו לדבר עם קיר. מקסימום, אחרי שאני באמת מראה להם זוועות, הם נאנחים בעצב…. ואז אמא הולכת להכין שניצלים. כאילו מה אני אמורה לעשות? לצעוק?! לדפוק בהם מכות?! איך את אמורה להתמודד עם החולרע כשהיא אצלך בבית???? “

איך חיים בעולם כזה, שהתזכורות לטרגדיה של בעלי-החיים נמצאות כל הזמן מסביבנו? איך מסתדרים ומסתדרות עם חברים ובני-משפחה שאוכלים בשר? איך אפשר לסבול את זה שהם לא קולטים, שכמה שמסבירים להם שוב ושוב הם נשארים אטומים ולא מוכנים לוותר על חתיכת הבשר שלהם? איך אפשר לשנוא ולכעוס כל-כך על אנשים יקרים לי? איך אפשר לאהוב אותם?

איך זה מרגיש, ומה לעשות כדי להתמודד?

פותחות את הלב

מילים של פעילים:

אומנות:

 

0 תגובות על לחיות בקרב אוכלי-בשר

  1. מאת שאלה‏:

    היי,

    אני נתקלת בקושי להתמודד עם העולם הקרניסטי מסביבי, לבוא לארוחות משפחתיות וכו', ובעיקרון הטבעונות גורמת לי לחשוב דברים רעים על אנשים שאני אוהבת… מצד אחד אני חושבת שזה טוב להתריס ולעורר אותם, ומצד שני אני לא רוצה לריב עם אנשים שאני קרובה אליהם (אני לא עושה את זה כרגע אלא סובלת את אי הנוחות, אבל בשלב מסויים יימאס לי) ואני גם לא רוצה לחשוב דברים רעים על אנשים שאני אוהבת (זה גורם לי לחשוב שהם אנשים רעים).
    השבוע נפרדתי מחבר שלי מזה 8 חודשים (שעמדנו לגור ביחד ובכיוון טוב לחתונה) בגלל שהוא קרניסט ואנחנו מפחדים שזה פער גדול מדי. הוא מוכן לבוא לקראתי אבל חושש שאני לא ארצה לבוא לאירועים משפחתיים וכו' וארחיק אותו שלא בכוונה מהמשפחה. ואני לא יכולה להבטיח לו אחרת כי ככל שאני נהיית יותר אקטיביסטית ונחשפת ליותר מידע, יותר ויותר קשה לי להתמודד עם אנשים שמתעלמים מהמידע הזה…

    מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם זה טוב יותר? אני בהחלט באמונה שטבעונים הם "נציגי הסברה", ושהרבה יותר חשוב שאני אבוא לארוחה בשרית ואראה לאנשים שאפשר אחרת, מאשר שאחיה בקומונה טבעונית עם אנשים שהם כבר כמוני. אבל זה קשה לי….

    מה עושים?

    רעות

    • מאת vkav‏:

      שלום רעות
      לא קל לחיות בקרב אוכלי בשר, ובעולם שבו האלימות היא הנורמה המקובלת. יש כמה דברים שיכולים להקל על המצב. קודם כל, אלינו לקבל את זה שיש לנו רגשו סותרים כלפי אנשים, ושניתן לאהוב ולכעוס או לשנוא בו זמנית. את שיחות ההסברה ניתן לעשות באופנים בפחות מעוררים ריב, ויותר נעימים – קודם כל לעצמך (אפילו אם זה פחות יעיל, למרות שהרבה פעמים זה יותר יעיל). ויש למצואת את האיזון הנכון בין להיות בסביבה טבעונית, בה אנחנו מרגישות נוח ובטוח, לבין להיות עם אוכלי בשר.
      כתבנו על כך כמה דברים מעניינים (לדעתי..) בדף "לחיות בקרב אוכלי בשר", ואפשר גם לקבוע איתנו שיחת טלפון על מנת להתייעץ.

      עידא
      צוות הוג'י-קו

להגיב על שאלה לבטל

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>