המִסתַיָהֵד

מאת: אלכסנדר חיפושאי
(טיוטא לנאום בפני חברי ועדת הצל"שים של הקהילה האלטרנטיבית)

בימים אלו אני משאיר את התספורת המוזרה בבית, את החולצות עם המסרים הפוליטיים הקיצוניים, את הזהות הבי-סקסואלית, את סגנון הדיבור הלא-גברי.
אוי, כמה אני מקנא במסתערבים של צה"ל! להם יש מטרה מוגדרת ופקודות שלפיהן הם יודעים בדיוק מה לעשות, ויש להם יחידה גדולה ומגובשת עם גאוות יחידה ותחושת מטרה משותפת. הסיבות להיות מסתייהד יכולות להיות רבות. למשל: מסגרת חברתית מסויימת (למשל מקום עבודה) שבה אין לך כוח לדבר עם אנשים ואתה לא רוצה שיטרידו אותך בשאלות. למשל: רצון להעביר בפני קהל (בדוכן הסברה), או בחברה מסויימת (כיתה באוניברסיטה), שהדעות שלהם קונצנסואליות-להחריד, מסר ספציפי (למשל צמחונות). כשאתה יודע שתאבד את תשומת הלב של הבןאדם אם תדבר איתו כשאתה לובש חצאית (יהיו מי שיטענו שאי אפשר להעביר מסר אחד במנותק ממסרים אחרים, שמתבטאים למשל בצורת לבוש, אבל זה לויכוח במקום אחר). למשל: לנעול את הנעליים לפני שאני עולה לאוטובוס עם הכלבה שאיתי, כי אז פחות סיכוי שהנהג יתעקש שאני אשים לה מחסום. כנראה שאם הבןאדם נתפס בעיניהם כזרוק ומלוכלך הם יותר חושבים על החיה כיצור מלוכלך שאוכל מהרצפה ולא מתקלח, וצריך להגן על החברה האנושית הנקיה מפניו.
להיות מסתייהד זה לשחק אותה כאילו את נורמלית. להתחפש לדגם נורמלי של היצור ממין אדם בחברה המקומית. המשימה היא, אגיד זאת שוב, הרבה יותר קשה ממשימתם של המסתערבים של הצבא. יש לשער שהתרבות ביחידות המובחרות הרצחניות של הצבא, כמו דובדבן, לא שונה בהרבה מהתרבות בקרב הלוחמים של החמאס או הפתח. סכ"ה צריך ללמוד ערבית ולהתבטא נגד מדינת ישראל. לוּ רק ניתן לי להיות הדובדבן בקצפת של צה"ל, ולא המנגו הרקוב בדמפסטר של הקהילה האלטרנטיבית! כמסתייהד אני צריך להתחפש גם ליהודי, גם לגבר, גם לאיש משפחה, גם לאדם מבוגר…
כבוד המפקד, חיילי המחתרת, אני רוצה לספר לכם על הפעילות שעשיתי, על ההצלחות והכשלונות שלי, ומקווה שתמצאו אותי ראוי לצל"ש. תוכלו לראות שמילאתי את משימתי להיכנס אל בין שורות האוייב ולאסוף מידע על תרבותו ועל דרכי התנהגותו, מידע חיוני ליחידות המודיעין שלנו ועל מנת להדריך מרגלים עתידיים באשר להתנהגות ולתחפושת הנכונות, מילאתי אותה גם אם לא תמיד בהצלחה, עדיין בכוונה רבה.

אתמול אחד האנשים שעובדים איתי טען שצריך "לטפל" בערבים כי "כולם רוצים להרוג אותך" ובמקום להגיד לו "יחי החזית העממית" אמרתי לו ש"אי אפשר להכליל". מההיכרות שלי עם המנטליות של היהודים למדתי שהבעת תמיכה בהרג החיילים שלהם , גם סתם מתוך זה שנמאס מהם כבר או מתוך זה שהם אוכלים בשר, מביאה את היהודי למצב פטריוטי-פסיכוזי שלא מאפשר לו להקשיב.
בחצי השנה האחרונה נולדו לשתי האחיות שלי תינוקות. באתי לבקר אותן בבית החולים והשתתפתי בהבעת השימחה הכללית ובאיחולים הלבביים על הולדת שני הפיות הנוספים שעומדים לבזבז את משאבי כדור הארץ, לזהם אותו ולאכול ביצים, חלב ובשר של בעלי חיים שכלואים במשקים מתועשים.
זה נכון, השירות שלי בצבא שלהם היה כישלון. שרדתי בו רק שבוע. עיקר המשימה ביחידת הנח"ל שאליה הפיקוד של הבריגדה שלח אותי לְרַגל היתה להתחפש לגבר. כל התרבות של הבדיחות השוביניסטיות, והכוח והקשיחות הנפשית. אני משער שהנקודה בה התחלתי לעורר חשד היתה ב"תירגולת הכוסיות" שיחידת הנח"ל "שלי" פיתחה במהירות – כל פעם שרואים בעל חיים אנושי ממין נקבה, יש לשרוק ולהודיע "כוסית!". אך אני, אני לא יודע לשרוק ואף פעם לא ידעתי. כך שהפשלה היא של השולחים אותי, שלא לימדו אותי לשרוק.
אתם יודעים (שמעתי שנימה אישית עוזרת להשפיע על חברי ועדת הצל"שים,) כשהייתי בתחילת שנות העֶשרֶה שלי תיפקדתי כמסתייהד בלי לדעת שאני כזה. ניסיתי להיות מקובל בחברה. איך אמרו את זה במלחמת המילים? "אם אתה מרגיש שאתה לא אחד מהם, כנראה שאתה לא אחד מהם". אבל אני לא ידעתי אז שיש אפשרות כזאת, שאני לא אחד מהם. הייתי שונה. אך לא ידעתי שיש עוד אנשים כמוני, שיש קבוצה גדולה של אנשים מוזרים שאליה אני שייך, ובמקרה שמו אותי בין האנשים הנורמליים [האם הם באמת נורמליים או שזה רק מה שהם מראים? האם כל אחת מרגישה שהיא שונה אבל צריכה למלא את הכללים החברתיים, והיא רק צריכה שיגלו לה שכולם כמוה?] אולי אם הייתי יודע כבר אז עליכם הייתי מתפקד טוב יותר, כי הייתי מבין שאני נמצא במשימת ריגול חשובה של "הכר את האוייב" וכך הייתי מתייחס לירידות וההצקות יותר בשיוויון נפש, יודע לא לקחת ללב.
ואחרי הכל, תצטרכו להודות שאני כל כך מוצלח שגם ביניכם אני מצליח להסתוות. כן, אני מתנהג באופן שפוי. לא ממלמל לעצמי דברים מוזרים בקול רם, לא מזיל ריר מהפה (ראיתם “האידיוטים”?) לא מזיז את הראש מצד לצד, מדבר במשפטים עם מבנה דיקדוקי הגיוני, נמצא בשליטה ולא מביע חולשה בציבור, ולא מחבק אנשים שאני לא מכיר. כן, אכן, אני כל כך מוצלח שגם את עצמי הצלחתי להטעות. כל כך נכנסתי לתפקיד שאני כבר לא בטוח, אולי אני שפוי ומבוגר באמת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>