ארוחת חג

אני יושבת עכשיו בחדר בבית של ההורים שלי, מול המחשב, אחרי שהלכתי בזעם מהארוחה המשפחתית. הם יושבים בחוץ ואוכלים את הזוועות שלהם ואני לא יכולתי יותר אז הלכתי משם. כל כמה זמן נכנס "פסיכולוג" אחר ומנסה לשכנע אותי שאני קיצונית מדי, ו"תעזבי אותך שטויות" ובואי לשולחן וכו'. אבא שלי מדי פעם נכנס להביא לי אוכל. זה ממש קשה לי. אני גרה עם עוד 15 אנשים בבית שלא נכנס אליו בשר, למרות שחצי מהאנשים הם קרניבורים. מתוך כבוד והבנה הם לא מכניסים בשר הביתה, למרות שאני יודעת שזה מפריע להם. בשבילם אני רוחשת רק כבוד וחיבה, גם אם דברים אחרים קצת מפריעים לי. אבל עכשיו חזרתי הביתה. לארוחת חג. ולשולחן הזוועות. מה אני אמורה לעשות?!?!? יצאתי לשם וחטפתי חום כשראיתי את השולחן. כמעט הקאתי שם על כולם. בתור בתאדם, שמתנגדת בכל תוקף לתופעה של צריכת מוצרים מהחי איך אני אמורה להתמודד עם זה כשזה נמצא במקום הכי אישי, המקום שאמור להיות בטוח, מקום מפלט, הבית בו גדלתי?!?!נראה לי הדבר הכי קשה הוא להתמודד עם המשפחה בקטע הזה. לדבר איתם זה כמו לדבר עם קיר. מקסימום, אחרי שאני באמת מראה להם זוועות, הם נאנחים בעצב…. ואז אמא הולכת להכין שניצלים. כאילו מה אני אמורה לעשות? לצעוק?! לדפוק בהם מכות?! (הבהרה: אני לא באמת מצפה לקבל כל מיני תגובות תומכות ונרגשות לפוסט הזה, הפוסט הזה הוא על תקן פריקת לחץ ועומס רגשי) איך את אמורה להתמודד עם החולרע כשהיא אצלך בבית???? אני חושבת שאני אנסה להשיג פטור מארוחות משפחתיות בעתיד. זה לא הולך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>