אמא שלי מגעילה אותי לפעמים

תראה, אני אוהבת את אמא שלי. אבל ברגע שאני רואה אותה מתעסקת עם בשר, ברגע שאני שומעת אותה מדברת על בשר, אני נגעלת ממנה, לא ממה שהיא עושה, אלא ממנה.
מהסיבה הפשוטה, היא כן מודעת לסבל של בע"ח. אמנם לא הראתי לה סרטים, אבל כל פעם מחדש אני מספרת לה מה שהם עוברים. […] וזה מכעיס ומתסכל, שלמרות שהיא מודעת לכאב והסבל, היא ממשיכה כי ככה זה יותר נוח לה.
היא גם מספרת לי על התאוות שלה. עברנו לפני שבוע ליד בריכות דגים והיא אמרה לי כזה: "ואי, הכי טוב לבוא לפה, מוציאים את הדג ישר מהמים מנקים לך אותו ושמים על האש" (היא תיארה את זה באופן יותר תיאורי, אני לא זוכרת את המילים המדויקות שלה, אבל זה היה מבחיל לשמוע), ובאמצע שהיא מדברת קטעתי אותה ושאלתי אותה "את שמה לב מה את אומרת ולמי את אומרת את זה!?" אז היא לא הבינה מה אני רוצה, וכשהסברתי לה[…] היא שתקה. אבל לא לתמיד, רק לאותו זמן קצר, כי היא כל הזמן אומרת לי דברים כאלה ומתארת לי תיאורים כאלה.
והגרוע מכל, היא מתעצבנת עליי כשאני לא מכינה אוכל לאח שלי שצורך גופות או את ההפרשות שלהם. אני חושבת שזו חוצפה מצידה לבקש ממני לוותר על העקרונות שלי, על האידיאולוגיה שלי, ואחרי זה להתעצבן עליי.
וכן, אני לא מתביישת להגיד את זה, אמא שלי מגעילה אותי לפעמים. לפעמים אני כל כך נחרדת שהיא אמא שלי.
במיוחד כשהיא קונה כבש ושוחטת אותו, בתקופה הזו אני לא יכולה לסבול אותה..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>