להרגיש זר

איך אפשר להרגיש "בבית", כאשר במקרר של הבית שלי יש נבלה של חיה שנרצחה באכזריות? איך אפשר להרגיש אחד מכולם, כאשר כולם אוכלים בשר? איך אפשר להרגיש שייך בחברה או משפחה שמתבססת על ניצול ורצח?
כאשר אנחנו פוקחות את העיניים, כאשר אנחנו נהיות מודעות למשמעות של אכילת בשר, אנחנו מאבדות לפעמים לא רק את היכולת להרגיש בנוח בסביבה שאוכלת בשר או להנות מארוחה שיש בה בשר על השולחן. אנחנו עלולות גם לאבד, לפעמים, את תחושת השייכות שלנו. אנחנו רואות את העולם מחדש – נדמה שיש הבדל פשוט מאוד, אבל גדול מאוד, בינינו לבין "שאר העולם": הם אוכלים בשר, ואנחנו לא. זה לא אותו דבר כמו לאהוב להקה מסויימת שאף אחד אחר לא אוהב, להיות "תולעת ספרים" או לאסוף פקקים או כל תחביב אחר יוצא דופן. זה הדבר הכי בסיסי – הם תומכים ברצח. והם עושים את זה באופן יומיומי, בארוחות שלהם.
המחשבה הזאת יכולה להוביל מאוד בקלות לתחושה של זרות, אחרוּת. אנחנו כאן והם שם – לא גאוגרפית (לפעמים אנחנו אפילו חיות באותו בית), אלא מבחינה רעיונית, מבחינת הרמה המוסרית שלנו. “people are strange when you're a stranger”.

כאשר הם אטומים ולא מוכנים להקשיב אז ההרגשה הזאת של חוסר השייכות מתגברת. אנחנו עשויות להרגיש שלא מבינים אותנו. אני מדברת ומדברת, מסבירה ומסבירה, דברים פשוטים וכל-כך ברורים, ובכל זאת הם לא מבינים. והם גם לא מבינים למה קשה לי עם זה שהם אוכלים בשר. כאילו אנחנו והם מדברים בשתי שפות שונות.

לפעמים אנחנו גם רוצות להרגיש שונות, זרות. יש בהרגשה הזאת משהו טוב. אם המשפחה / הנערים בבית-ספר / החברה האנושית הם כאלו אכזריים ואטומים, אני לא רוצה להיות חלק מהעולם הזה. לא רוצה להרגיש שייכת. בהיתבדלות הזאת מהחברה הלא-מוסרית, יכולה להיות גם סוג של הכרזה: אני לא חלק ממנה, אז אני גם לא אחראית על המעשים שלה.

ויש מי שיגידו: להרגיש שונה משאר העולם, לא שייך? זה עוד בקטנה. אני שונא/ת אותם

 

איך מתמודדים?

1. פיצול
כותבים שונים, כמו הפסיכואנליטית מלאני קליין, מתארים מנגנון של פיצול שכזה (אני/אנחנו מול הם) כמנגנון הגנה. כאשר המצב קשה, כאשר נדרשת התמודדות עם עולם רע, אנחנו נוטים לחלק את העולם לשחור ולבן, לטובים ורעים. ככה קל יותר.
נכון, אפשר לטעון שזה לא מנגנון הגנה פסיכולוגי. שבאמת יש טובים ורעים. אבל יש שני דברים שמצדיקים התבוננות על התפיסה הזאת: הראשון הוא הטענה שגם מי שאוכלים בשר הם לא רעים באופן מוחלט, יש בהם צדדים טובים, ואולי הם ממשיכים לאכול בשר מתוך הדחקה ולא מתוך רוע (ראו הרחבה בסעיף "להבין את אוכלי הבשר"  בדף הזה). השני הוא שפירוק הפיצול המוחלט הזה פשוט יכול לעזור לנו להתמודד עם תחושת הזרות הזאת, ולהרגיש טוב יותר עם אנשים סביבנו. הקליקו כאן להרחבה

2. להרגיש בבית
דבר אחר שאפשר לעשות: אם אנחנו לא מרגישות בנוח בסביבה של אוכלות-בשר, נייצר לעצמינו סביבה חברתית של צמחוטבעוניות. נמצא לעצמינו את המקום שבו כן נרגיש בבית. פעילות בארגונים לזכויות בעלי-חיים, השתתפות בפורומים באינטרנט, הגעה למפגשים צמחוטבעוניים או למסעדות שכאלו. (הנה רעיונות איפה למצוא חברה צמחוטבעונית)
לדעתנו, לא מומלץ לנתק לגמרי את הקשרים עם האנשים שאוכלים בשר בחיים. אבל טוב שתהיה לנו סביבה חברתית שבה כן נרגיש בנוח, שנוכל לדבר על המחשבות והרגשות שלנו עם אנשים אחרות שמבינות.

3. ואם אני הצמחוני/ת היחידה בכיתה / בעבודה / בישוב?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>