איך הם לא מבינים?

ברגע שאנחנו פוקחות את העיניים, ומבינות מה המשמעות של בשר, אנחנו כבר לא מסוגלות לחשוב על עצמינו, בדר"כ, כמי שיחזרו לאכול חיות מתות. כאשר אנחנו לומדות עוד קצת ויודעות מה הדרך שבעלהחיים עובר מהלידה ועד השחיטה, זה נראה ברור עוד יותר. ברור ובהיר כלכך, אמת שלא ניתן להתכחש אליה.
אז איך קורה שאנשים אחרים
, שאנחנו מסבירות להן את המשמעות של "בשר", ואנחנו מראות להן את העובדות על הניצול של בעליהחיים, לא מבינים את הדבר הכלכך פשוט הזה? איך קורה שהם ממשיכים במעשים שלהם, שהם מחפשים ומוצאים כל מיני הצדקות כדי להמשיך בזה? הצדקות שהן בדרךכלל חסרות כל בסיס ריאלי?  
האטימות שאנשים מגלים יכולה להכעיס לפעמים אפילו יותר מהידיעה של מה שקורה לבעלי
חיים.

יש אנשים אטומים ברחוב. שאנחנו פוגשים למשל בדוכן הסברה ומראים להם סרט או מסבירים להם בע"פ, והם בכל זאת לא מבינים. וזה יכול להיות מכעיס, ומעצבן, ומתסכל, אבל זה כלום לעומת איך שאנחנו מרגישות כלפי אנשים שקרובים אלינו. יש חברים ובנימשפחה ששומעים מאיתנו את העובדות שוב ושוב, שאנחנו מראים להם תמונות, מזכירים להם בארוחה המשותפת ממה עשוי השניצל, והם עדיין לא קולטים, לא מוכנים להשתנות.

ויש אפילו אנשים שדווקא מקניטים, שצוחקים על המסר

איך מתמודדים?

קודם כל, אם יש לנו רגשות קשים כלפי אנשים קרובים אלינו שאוכלים בשר זה בסדר גמור! לפעמים הם לא יבינו מה כלכך מכעיס בזה שהם אוכלים בשר. טוב, יש הרבה דברים שהם לא מצליחים להבין. ודבר שני: אם קשה לנו עם הכעס עליהם, אם אנחנו מרגישים רע או אפילו אשמה בקשר לזה, גם זה טבעי ומובן. אלו אנשים קרובים אלינו, אנשים שאנחנו אולי אוהבות, למרות שהם אוכלים בשר. האהבה אליהם לא סותרת את זה שאנחנו כועסות עליהם, ולפעמים אפילו שונאות אותם. והשינאה והכעס כלפיהם לא סותרות את זה שאנחנו אוהבות אותם. זה לגמרי נורמלי וטבעי שרגשות סותריםלכאורה יהיו קיימים במקביל, אחד לצד השני.

ועוד משהו:גם אם אנחנו לא מוצפות ברגשות זעם כלפי אנשים שאוכלים בשר, גם זה בסדר גמור. לפעמים הסביבה הצמחוטבעונית שלנו תשדר לנו שהיא מצפה מאיתנו לכעוס על אנשים שאוכלים בשר, גם אם הם אנשים קרובים, אולי להביע את הכעס הזה בפנים שלהם, ואולי אפילו לנתק קשר איתם. הם יטענו שלהיות בקשר איתם, ולהרגיש אליהם רגשות חיוביים, משדר להם שזה בסדר שהם אוכלים בשר. שזו בגידה בבעליהחיים, שזה "לישון עם האויב". אבל זה שיש לנו חברים שאוכלים בשר לא אומר שאנחנו פחות אכפתיים או פחות מחוייבים למאבק. אולי זה רק אומר שאנחנו רואים את הצדדים הטובים שבהם (כמו שמוסבר בהמשך)

להבין את אוכלי הבשר?!?

אם אנחנו כן מרגישות רגשות "שליליים" (כמו כעס ושינאה) כלפי אוכליהבשר בחיינו, זרים וקרובים. ואם הרגשות הללו מעיקים עלינו, ואנחנו רוצות להפחית אותם. אז יכול לעזור לנו אם ננסה להבין את הסיבות שהם עדיין לא הפכו לצמחונים.
אכילת בשר והתייחסות אל בעלי
החיים כ"שייכים" לנו, ולכן מותר לנצל אותם, היא אחת התפיסות שמושרשות הכי עמוק בתרבות שלנו. אנחנו מקבלות אותה מגיל צעיר מאוד, כאשר מאכילים אותנו בבשר בלי להסביר לנו ממה הוא עשוי. במשך שנים על גבי שנים, ההורים של כל אחת, הגננ/ת בגן, הפרסומות, הטלוויזיה, מחנכים אותנו שלאכול בשר זה בסדר, ואפילו רצוי. נכון, יש אנשים, כמונו, שהתגברו על זה והצליחו לראות מעבר לזה. אבל זה לא קל. זה לא קל בייחוד כאשר אנשים יודעים, באופן לאמודע, שאם הם יפקחו את האוזניים ויסכימו להקשיב למידע ולטיעונים שאנחנו מביאות בפניהם, הם יאלצו לעשות שינוי משמעותי בהרגלי האכילה שלהן, ולוותר של טעם, הרגלים, ונוחות. מצב כזה יוצר דיסוננס קוגנטיבי, שגורם להדחקה באופן לא מודע של המידע.
חלק מהאנשים מדחיקים את המידע דווקא בגלל שהם אנשים טובים ורגישים
. דווקא בגלל שהמידע כלכך מזעזע, הם מעדיפים לא להכיר בו.
אפשר לקחת בתור דוגמא את היחס לעבריינות
(בייחוד לנוער עבריין). הגישה השמרנית רואה עבריינים כאנשים פגומים מהיסוד, רעים, ולכן הדרך היחידה להתמודד איתם היא ע"י לזרוק אותם לכלא. הגישה האלטרנטיבית מנסה להבין מה הן הסיבות החברתיות, הכלכליות והאישיות שמביאות אנשים אל הפשע. לנסות להבין אותן, לא מתוך כעס ושיפוטיות כלפי העבריינית, ולטפל בסיבות הללו. למשל להיאבק בעוני.

חשוב גם לזכור שרובינו, גם הטבעונים הרדיקליים ביותר ומי שפועלות באופו אינטנסיבי למען בעליהחיים, אכלנו בשר בעבר. נכון, יש בינינו כאלו שעברו לצמחונות בגיל 12 ואפילו 5. אבל יש גם אחרות, ואפילו פעילות מרכזיות וחשובות בתנועה, שאכלו בשר עד גיל הנעורים ואפילו אחרי זה. האם זה אומר שלפני כן הן היו אנשים רעים? או שזה פשוט אומר שהן היו לא מודעות, או שהן ידעו והדחיקו?

להבנת המניעים שיש לאנשים להמשיך, לפחות בינתיים, לאכול בשר, יש שני יתרונות חשובים. מצד אחד זה יכול להקל לי על החיים בחברתם, כי זה יפחית את הרגשות הקשים כלפיהם. ומצד שני, להבין אותם זה אומר להיות מסוגלת לדבר ולהסביר באופן שיתאים להן, “להיכנס אליהן לראש", וכך להיות יכולה להשפיע עליהם יותר (טוב, באמת שכדאי לקרוא את הטקסט על דיסוננס קוגנטיבי, אז ניתן פה את הלינק עוד פעם)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>