איך זה מרגיש, ומה לעשות כדי להתמודד?

לא קל להיות צמחונית בעולם של אוכליבשר. קשה עם הבשר גופות של חיות מתות שאנחנו נאלצות לראות, להריח. אבל קשה גם עם אלו שאוכלים אותו. גם כשהן אנשים זרים, ובייחוד כשהם אנשים קרובים.

שמים את הדברים על השולחן

לשבת עם המשפחה ליד שולחן האוכל, שמונח עליו דג מת. לשבת עם חברה במסעדה, והיא מזמינה חתיכות טחונות מהגוף של פרה מעונה בתוך לחמניה. לפתוח את המקרר כדי להוציא את גוש הטופו, ולראות שבמדף לידו מונחת גבינה שעשויה מחלב שנגנב מעגל. להיאלץ לשטוף כלים שיש עליהם שאריות של משהו מת. להריח את זה. לשמוע אנשים מדברים על זה.
כנראה שלא ניתן להימנע לגמרי ממפגש עם תוצאות הניצול והרצח של בעלי
החיים, אבל מאוד יכול להיות שניתן להפחית את זה. לעשות את זה יותר קל, או לפחות פחות קשה. קיראו עוד

 

איך הם לא מבינים?

ברגע שאנחנו פוקחות את העיניים, ומבינות מה המשמעות של בשר, אנחנו כבר לא מסוגלות לחשוב על עצמינו, בדר"כ, כמי שיחזרו לאכול חיות מתות. כאשר אנחנו לומדות עוד קצת ויודעות מה הדרך שבעלהחיים עובר מהלידה ועד השחיטה, זה נראה ברור עוד יותר. ברור ובהיר כלכך, אמת שלא ניתן להתכחש אליה.
אז איך קורה שאנשים אחרים
, שאנחנו מסבירות להן את המשמעות של "בשר", ואנחנו מראות להן את העובדות על הניצול של בעליהחיים, לא מבינים את הדבר הכלכך פשוט הזה? איך קורה שהם ממשיכים במעשים שלהם, שהם מחפשים ומוצאים כל מיני הצדקות כדי להמשיך בזה? הצדקות שהן בדרךכלל חסרות כל בסיס ריאלי? קיראו עוד.

 

להרגיש זר

איך אפשר להרגיש "בבית", כאשר במקרר של הבית שלי יש נבלה של חיה שנרצחה באכזריות? איך אפשר להרגיש אחד מכולם, כאשר כולם אוכלים בשר? איך אפשר להרגיש שייך בחברה או משפחה שמתבססת על ניצול ורצח?
כאשר אנחנו פוקחות את העיניים, כאשר אנחנו נהיות מודעות למשמעות של אכילת בשר, אנחנו מאבדות לפעמים לא רק את היכולת להרגיש בנוח בסביבה שאוכלת בשר או להנות מארוחה שיש בה בשר על השולחן. אנחנו עלולות גם לאבד, לפעמים, את תחושת השייכות שלנו. קיראו עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>