תקווה נראית לעין

"עברנו דרך ארוכה מאוד במאבק, אבל אם אני מסתכל קדימה אני רואה כמה הדרך שנשארה לנו היא עוד יותר ארוכה ממה שכבר עברנו. האם עד סוף חיי אני לא אוכל לנוח מהמאבק, כי גם כשאהיה בן שישים עדיין יהיה צריך להמשיך להאבק?"

אנחנו מאמינות שהמאבק לזכויות בע"ח מצליח, ושתוך כמה עשרות שנים, אולי מאה שנה, כל העולם יהיה טבעוני. אבל למי יש כוח לחכות? יש לנו רצון לראות את הדבר הזה קורה, שיהיה איזשהו אופק לא רחוק מדי שאפשר להסתכל אליו, להרגיש שעוד מעט נגיע אליו. מי יודע אם המאבק הזה יושלם בכלל עוד בימי חיי?
צריך לחשוב על המאבק שלנו בהשוואה למאבקים דומים קודמים כמו המאבק לזכויות נשים או המאבק נגד עבדות השחורים בארה"ב. כמו המאבקים הללו, גם המאבק לשחרור בעלי-חיים מנסה לשנות אמונה חברתית שנתפסת כמובנת מאליה, וקיימת אלפי שנים (האדם הוא בעל-החיים העליון, ומותר לו לעשות מה שהוא רוצה לבעלי-חיים אחרים). ההיסטוריה הפופולרית מתחילה לספר את סיפור המאבק נגד העבדות 30-40 שנה לפני מלחמת האזרחות, אבל המאבק לקח יותר מ200 שנה. כך גם המאבק לזכויות נשים (שעדיין לא הסתיים).
אז כן, חשוב להפנים שהמאבק שלנו ייקח הרבה זמן, ואולי לא נראה עולם טבעוני לפני שנמות (שמעתם על האישה השחורה בת ה106 מארה"ב שאמרה כה חודשים לפני הבחירות שבהן זכה ברק אובמה, שהיא לא מוכנה למות לפני שהיא תיראה נשיא שחור ראשון? אז מה, צריך לחכות עד גיל 106?)

צעד אחר, ולא פחות חשוב, הוא לחשוב על המאבק במונחים של יעדים קרובים. כשאני פועלת, אני לא מציבה לנגד עיניי את המטרה של עולם טבעוני. אם אעשה זאת, ארגיש מיואשת כשלא אראה את זה קורה. אני מציבה מטרות קרובות וברות-השגה בטווח הנראה לעין. למשל להפוך עוד שלושה אנשים לצמחונים. או לעצור פרקטיקה חקלאית אכזרית אחת. או לסגור מקום אחד שמנצל בעלי-חיים.
במילים אחרות: יש תיקווה לעתיד נטול סבל, אבל העתיד הזה נמצא מעבר לאופק. לעומת זאת יש תקוות אחרות, ריאליות יותר, לעתיד שיש בו הרבה פחות סבל. גם הן אולי לא נמצאות ממש מעבר לפינה, אבל כן בסוף השביל, אחרי ההר הבא…

התועלת של הצבת יעדים קרובים נבדקה במחקרים על בני אדם. מחקרים רבים מצאו שכאשר אדם מציב לעצמו מטרה גדולה מדי (להתחיל לעשות ספורט פעם ביום, לעשות תואר באוניברסיטה תוך שנה וחצי, להביא לשלום עולמי…), מטרה שהוא לא מצליח לדמיין אותה קורת, נפגמת תחושת המסוגלות העצמית שלו. כלומר, הוא מרגיש חסר אונים וחסר אמונה. לעומת זאת, הצבת מטרות קרובות והגיוניות מעודדת ודוחפת אותנו קדימה. ועוד יותר נחמד – נותנת סיפוק ועושה לנו הרגשה טובה כאשר זה קורה.

(אבל לא להפסיק לחלום. לשים לנגד עינינו את היעדים הקרובים, אבל לא להפסיק להאמין במהפכה טבעונית, בעולם ללא ניצול בעלי-חיים, אי-שם בעתיד…)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>