איך זה מרגיש, ומה לעשות כדי להתמודד?

"מה שווה המאבק שלנו?"
מה זה משנה שאני צמחוני או שצימחנתי עוד אדם, אם הסבל נמשך. הצמחונות של אדם אחד מורידה מאית אחוז מהסבל הכולל. מה זה כמה בעלי-חיים מול מאות המליונים שנשחטים כל שנה. להמשך

"צמחונות של אדם אחד לא עושה שינוי. רק מסה קריטית של צמחונים יכולה להשפיע במשהו". קיראו מה זה כבר משנה

"כנראה שאי-אפשר לשנות את העולם"
אני רוצה לראות את כל העולם הופך לטבעוני, את סבל בעלי-החיים נפסק. אנחנו נאבקים ונאבקים אבל נראה כאילו אין שום התקדמות. להמשך

"אין לי כוח להמשיך לסבול את העולם הזה"
איך אפשר לשרוד ולהישאר שפוי בעולם שאנשים בו הם כל כך אכזרים ואדישים? בעולם שהסבל בו נמשך? להמשך

"כמה זמן צריך לחכות?"
עברנו דרך ארוכה מאוד במאבק, אבל אם אני מסתכל קדימה אני רואה כמה הדרך שנשארה לנו היא עוד יותר ארוכה ממה שכבר עברנו. האם עד סוף חיי אני לא אוכל לנוח מהמאבק, כי גם כשאהיה בן שישים עדיין יהיה צריך להמשיך להאבק? להמשך

[אפשרות שניה:]

לייאוש צורות שונות, כל מיני גורמים, והרבה פתרונות. אקטיביסטיות עשויות להרגיש שלמרות המאבק והמאמצים, אנחנו לא מצליחות לעשות שינוי. או שאנחנו מצליחות, אבל זה שינוי קטן מדי, ואין משמעות לעוד אדם צמחונית או טבעונית או להצלת עוד בעל-חיים, מול המליונים שמתים. (יש גם מי שחושבות שצמחונות של אדם אחד בכלל לא עושה שינוי, אלא רק מסה קריטית של צמחונים יכולה להשפיע במשהו. כדאי לקרוא מה זה כבר משנה).

ואולי אנחנו רואות שקורה שינוי, ושזה שינוי משמעותי, אבל מרגישות שזה לאט מדי. נשארה עוד דרך ארוכה. כמה זמן עוד נצטרך להאבק?

ועד שזה יקרה, אולי אנחנו מרגישות שאין לנו כוח להמשיך לסבול את העולם הזה, לשרוד ולהישאר שפויים בעולם שיש בו כל כך הרבה סבל.

]מחשבות פסימיסטיות עשויות כיסוי להרגשת עייפות ושחיקה]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

Couldn't connect to server: php_network_getaddresses: getaddrinfo failed: Name or service not known (0)