מחשבות על חלוק נחל

פגשתי מישהו שנשחק לאורך הרבה שנים. הוא נשחק, אבל הוא לא עזב. הוא ממשיך להיות יציב, ובמובן מסוים השחיקה הפכה אותו ליַפה יותר.
חלוק נחל הוא אבן שנשחקה במשך הרבה שנים שבהם היא היתה בתוך נחל או אגם, כתוצאה מהמים שעברו ושחקו אותה. אז הוא אמנם לא חד ובועט כמו שהוא היה בצעירותו, אז היו לו זוויות וקצוות חדים. אבל הוא עגול ויפה ונעים למגע. יותר קשה לשבור אותו – כשרוצים לסטט אבן בעלת זויות חדות אפשר לתקוע איזמל באחת הזויות שלה ולתת שם מכה והיא תישבר בקלות יחסית. מה שיותר קשה לעשות עם חלוק נחל. הוא נשחק, הוא לא התפורר. הוא יכול להישאר בנחל ולתת למים לזרום עליו.

יש פעילוֹת שהן כמו חלוק הנחל הזה. כשהתחלנו להיכנס עולם האקטיביסטי, היינו חדות מאוד. התמונות שראינו או התגובות המעצבנות של אוכלות-בשר גרמו לנו לתגובות רגשיות מיידיות וחזקות. יש בזה משהו יפה ונכון, אבל מצד שני גם היה יותר קל לשבור אותנו. הוותק בפעילות מעגל לנו את הפינות. אנחנו כבר לא נבכה כל הלילה בגלל שראינו משאית שמובילה תרנגולות לשחיטה. אבל הזמן שעברנו בעולם הטבעוני הביא אותנו לדעת טוב יותר מה אנחנו יכולות לעשות למען האחיות של התרנגולות הללו. למדנו איך לנצל את הכוח שלנו באופן אפקטיבי, ופיתחנו כישורים (למשל כישורים של הסברה) שהופכים אותנו ליותר משפיעות על העולם. אנחנו גם מכירות טוב יותר את עצמינו ויודעות איך להתמודד עם הרגשות, במקום שהן ישברו אותנו.

אלכסנדר חיפושאי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>