לעשות פעילות ולשמור על השפיות

שירה הרצנו

פעילות ארוכת טווח בריאה מתאפיינת במעורבות, באנרגטיות, ביעילות ובהשתלבות. פעיל בריא הוא בעל מוטיבציה ויכולת הנעה, אשר הפעילות ממריצה ומחזקת אותו, ולא מרוקנת ומחלישה. אז איך נדע להיות פעילים בריאים, נמרצים ויעילים וכיצד נמנע מלהישרף? כיצד נבטיח שנמשיך להיות אקטיביסטיים לאורך כל חיינו ושהפעילות לא תהווה תקופה חולפת בלבד?

מהי שריפה?

שריפה או שחיקה הינה מונח פסיכולוגי, המאופיין בתשישות רגשית, ציניות או דה-פרסונליזציה והערכה עצמית שלילית. התוצאות השליליות הנלוות כוללות ירידה ביעילות, בעיות בריאות פיזית ובעיות בריאות נפשית. למעשה, ניתן להגדיר שריפה כתהליך הבלתי רצוני של עזיבת פעילות או צמצום מידת הפעילות. זאת, להבדיל מהחלטה מודעת לצמצם פעילות או לקחת הפסקה מפעילות לפרק זמן מסוים. שריפה אינה מתבטאת רק בעזיבת הפעילות (שריפה אקטיבית), אלא גם בפגמים ברמת, באופן ובאיכות הפעילות (שריפה פאסיבית). כלומר בהחלט יתכנו פעילות שממשיכות לעשות פעילות, אולם הן עצמן ואף הפעילות אינן כשהיו. ניתן לומר שהן אולי לא שרופות במובן שנעלמו מהשטח, אך הן לכל הפחות כבויות.

שריפה אינה רצויה משתי בחינות – היא פוגעת בפעיל, באדם, והיא פוגעת בפעילות. ישנן מערכות אשר בהן יש נטייה להישרף ביתר קלות. כשבוחנים את סיבות העזיבה של פעילים, עולה כי מרביתם עוזבים את האקטיביזם בגלל שנשרפו, ולא מתוך בחירה מודעת. אחת הבעיות בתנועות לשינוי חברתי ככלל, ובתנועה לזכויות בעלי חיים בפרט, היא היעדר פעילים ותיקים שיכולים לא רק לתרום רבות לפעילות בזכות ניסיונם, אלא אף לסייע לפעילים הצעירים להימנע מלעשות טעויות אשר עלולות להוביל לשריפה.

ממה נובעת שריפה?

כדי להימנע משריפה חשוב להבין מה גורם לה. שריפה נובעת מחיים שבאים בקונפליקט עם הערכים או הצרכים שלנו. מה משמעותו של אותו קונפליקט? הקונפליקט הינו כשל ליצור חיים שמשקפים את עצמנו לא רק כפעילים, אלא גם כבני אדם בעלי כמה רמות ומורכבויות. הכשל הזה יכול לנבוע מכמה סיבות:
1. חוסר הבנה שקיים צורך לבנות חיים שתואמים את הערכים והצרכים שלנו.
2. קיימת הבנה לגבי הצורך, אך ישנו חוסר הבנה כיצד לבנות חיים שכאלה.
3. חוסר לקיחת אחריות על הזמן שלנו, או מתן אפשרות לאחרים להכתיב ולנהל את הזמן שלנו.
4. חוסר איזון בין האספקטים של החיים, המתבטא בשימת דגש על אספקט אחד (למשל פעילות או מערכת יחסים רומנטית) על חשבון אספקטים אחרים.

כאמור, בהינתן אחת או יותר מהסיבות, נוצר הקונפליקט. חיים שאינם מתיישבים עם הערכים והצרכים שלנו הם גוזלי אנרגיה, מתישים וכמעט תמיד מובילים לשריפה.

חשוב להבין ששריפה אינה פונקציה של לחץ – פעילה אחת יכולה לעמוד בהרבה לחץ ולא להישרף, בעוד שפעילה אחרת תישרף תחת פחות לחץ. כלומר, לחץ הוא אינדיבידואלי וסובייקטיבי, ויכול להיות חיובי עבור פעילות מסוימות. חשוב להבחין בין לחץ עבודה לבין סטרס, כאשר הראשון מתבטא בריבוי משימות או פרוייקטים ועשוי להיות מאתגר, ואילו האחרון הוא מצב של מצוקה אשר תסמיניו הינם שליליים.

ההבדל בין שריפה והפרעת טראומה משנית

אבחנה שחשוב לבצע היא בין שריפה לבין תופעה קשה אחרת שעלולה להיגרם מפעילות, וזו הפרעת טראומה משנית, או תשישות חמלה –  Compassion Fatigue /STSD – secondary trauma stress disorder. מדובר במצב שבו החמלה למעשה נשחקת עם הזמן. הסימפטומים הם חוסר תקווה וייאוש, ירידה ביכולת ליהנות, סטרס, חרדה ושליליות. הפרעת הטראומה המשנית עלולה להוביל גם לירידה ביעילות, חוסר ריכוז ותחושות של חוסר יכולת, ערעור וספקות עצמיים. השילוב של כמות העוולות והזוועות שבעולם והתחושה שלא ניתן לשנות הכל עלול להביא להפרעת טראומה משנית.
ישנם אנשים שמגיעים לפעילות כבר עם הפרעת טראומה משנית. ישנן אף טענות שכחברה אנו שרויים במצב של תשישות חמלה, מרוב שאנו רגילים להיחשף בחדשות לסיפורים טראומטיים ולתמונות קשות (זוהי טענה שיכולה גם לסייע להבין את קהל היעד שלנו בהסברה).
הדבר הכי חשוב ביחס להפרעת טראומה משנית הוא מודעות. ישנם מבחנים זמינים באינטרנט, ומי שחושש שיתכן והוא לוקה בהפרעת הטראומה המשנית, שיבחן את עצמו כדי לקבל אינדיקציה.
הפרעת טראומה משנית הינה קושי שכדאי להתמודד עימו בעזרת כלים מקצועיים, ולכן רצוי לפנות לאיש מקצוע במדעי הנפש ולא לתת להפרעה להמשיך ולהתפתח.

הימנעות משריפה

אז כיצד נוכל להימנע משריפה ואיך נטפל בה כאשר היא מתרחשת? הכלל החשוב ביותר הוא להיות כנים עם עצמנו. כל אחת צריכה לשאול את עצמה מה הערכים שלה ומה הצרכים שלה, ולארגן את חייה בהתאם. הרעיון של הקרבה עצמית למען המטרה אמנם מעורר הערצה, אולם הרוב המכריע של בני האדם לא יהיו אפקטיביים לטווח הרחוק אם יקריבו את עצמם: מרבית האנשים, בהינתן במבנה ובאופי האנושיים, ישרפו אם לא יחיו חיים מספקים.
שריפה עלולה לנבוע גם כשנוצרים דפוסי חשיבה לפיהם ההקרבה היא גבוהה מדי (או העבודה קשה מדי) ללא תוצאות או תמורת תוצאות אפסיות. ביחס לכך, חשוב להבין כי מדובר בתפיסה, ולאו דווקא במציאות אובייקטיבית. עם זאת, התפיסות שלנו הן אלה שלרוב מכתיבות את המסקנות שלנו. לכן, גם בהקשר הזה, הדרך להימנע ממצב של שריפה היא להיות מודעים לכמה זמן ומשאבים אחרים אנו מסוגלים להשקיע למען המטרה, מה אנחנו רוצים להשיג ומה הציפיות הריאליות. גם בתנועות אחרות, אבל במיוחד בתנועה לזכויות בעלי חיים קשה לעתים להבחין בתוצאות ובהצלחות. לכן, כדי לא להתאכזב, להישרף ולהתייאש, חשוב לעשות מאמץ כן לראות את ההצלחות. צריך להפנים שהשינוי לא בהכרח מיידי, אבל הוא קורה – פעילות יוצרת שינוי, והיא ההיפך מחוסר אונים. חשוב לציין ולחגוג כל הצלחה, כל ניצחון, קטן ככל שיהיה – זהו שינוי שאתם עשיתם בעולם, ומגיע לכם לברך את עצמכם על כך.

עוד חשוב להבין כי שריפה היא תהליך. על פי רוב, זהו תהליך שמתחיל בקטן ומתעצם עם הזמן (ישנם חריגים של שריפה פתאומית, אולם הם נדירים). כך, ניתן להיטיב להתמודד עם השריפה אם מזהים אותה כבר בתחילתה, מתמודדים עמה ולא מתעלמים, בדיוק כמו שריפה ממשית, בה קל יותר להשתלט על הלהבות לפני שהאש משתוללת. כמו כן, שריפה אינה תוצאה של אירוע חיצוני, אלא תופעה פנימית. לעתים אירועים מהווים טריגר לשריפה, אולם מכיוון שהשריפה הינה תהליך, האירוע החיצוני (שיכול להיות קשור באקטיביזם או בעניין אישי) הוא בדרך כלל הקש האחרון. אדרבא, לעתים האירוע החיוני הוא רק תירוץ שהפעילה נאחזת בו כהצדקה לשריפה שלה. התירוץ הזה הוא לעתים קרובות לא רק תירוץ כלפי הסביבה אלא גם תירוץ שהפעילה מספרת לעצמה: שריפה היא לרוב לא מודעת או חצי מודעת. כך, ניתן לראות פעילים שטועים בזיהוי תהליך השריפה, ובמקום להכיר בבעיה הם מפרשים אותה כעצלות וחוסר משמעת, וכך אינם פותרים את הקושי. לעתים, פרשנות מוטעית שכזו גורמת לפעילים להגביר את קצב העבודה כדי לפצות על מה שהם מגדירים כעצלות, ואז למעשה מזרזים את השריפה. הפתרון גם במקרה הזה הוא להיות כנים עם עצמנו. אם אנו חשים בירידה בתפוקה או ירידה בחשק לפעילות, אם אנו מוצאים את עצמנו מחפשים תירוצים להימנע מפעילות וחשים רגשות אשם על כך, יתכן בהחלט שאנו בשלבי שריפה. לכן, במקום לכעוס על עצמנו ולנסות יותר חזק ויותר בכוח, אנו צריכים לזהות את המצב, ולבדוק איזה צורך מצרכינו אנו מזניחים.

אקטיביסטים יעילים לא רק שאינם מתרוקנים מאנרגיות כתוצאה מפעילות, אלא להפך, מתמלאים באנרגיות. כאשר הפעילות תואמת את הערכים והצרכים, היא נהיית לחלק ממי שאנחנו. כדי שזה יקרה, כל אחת צריכה למצוא את הפעילות שמתיישבת עם מי שהיא באופן שממלאת אותה באנרגיות ושהיא תוכל להמשיך איתה לטווח רחוק, ולא תישרף ברגע שהמצברים יגמרו. גם כאן כנות היא המפתח. עלינו לשאול את עצמנו בכנות מהי סוג הפעילות שנרגיש טוב איתה, שאינה סותרת תפיסות או צרכים אחרים שלנו, ושאנו יכולים להרגיש נינוחים איתה. עלינו להבין את הגבולות והמגבלות שלנו כדי ליצור לעצמנו מערכות עבודה ברות קיימא. מה שנכון עבור האחת לא בהכרח יהיה נכון עבור האחרת, וחשוב לבחור בסוג הפעילות שמתיישבת עם סולם הערכים והיכולות שלנו. בחירה בסוג פעילות שבא בסתירה עם הצרכים שלנו מתוך לחצים חיצוניים (לעתים רבות של פעילים אחרים) או מתוך הנחות לגבי יעילות (הנחות שהן לאו דווקא בעלות אחיזה במציאות) עלולה להוביל לשריפה. ומה שניתן להסכים עליו בבירור הוא שפעיל שרוף אינו פעיל יעיל. כך, מי שחש שעומד להישרף, מומלץ לו להחליף את סוג הפעילות או את הדגש. הגיוון, גם אם לפרק זמן מסוים, יכול לסייע להימנע משריפה. ישנם תחומים רבים שניתן לפעול בהם, ובתוכם פעילויות שונות.

הבנה נוספת שעולה מבחינת כתבי המומחים בנושא היא שרצוי להתמקד בתנועה עיקרית אחת, כך שפעילות בתנועות אחרות תהיה נמוכה יותר. היתרונות של המיקוד הינם חסכון בבזבוז משאבים במעבר בין תנועה לתנועה; הגדלת מומחיות; והקטנת רמת סטרס. יחד עם זאת, צריך לזכור שההשפעות של פיזור הן אינדיבידואליות. כך, יתכן שלרוב הפעילים באמת מומלץ להתמקד בתנועה אחת, אולם עבור אחרים יתכן שהפיזור הוא צורך. העיקר, כאמור, הוא להיות כנים עם עצמנו לגבי היתרונות והחסרונות האינדיבידואליים, ולעצב את הפעילות בהתאם.

… ולפעמים אנחנו פשוט צריכים הפסקה. זה בסדר. מותר לקחת הפסקה, ועדיף לקחת הפסקה מודעת ורצונית מפעילות לפרק זמן מסוים ולחזור בכוחות מחודשים מאשר להפסיק לעשות פעילות בצורה בלתי רצונית כי נשרפנו.

מהם הצרכים שעלינו למלא?

אמנם הצרכים הפרטניים של כל אחת ואחד הם אישיים, אולם ישנם מספר צרכים כלליים אשר לכולנו יש, וחשוב לתת להם מענה. כאשר כל אחת בוחנת את הצרכים שלה, חשוב שתעשה זאת בצורה כנה, נטולת ביקורת ושיפוטיות. ביקורת עצמית מוגזמת היא נטייה ידועה של אקטיביסטים, וחשוב להימנע ממנה. כפי שאנו מפגינות חמלה כלפי בעלי החיים, עלינו להשכיל להפגין חמלה גם כלפי עצמנו (וכלפי פעילות אחרות ביחס לסולם הערכים שלהן). אין טעם להשוות את הערכים שלנו לערכים של הפעילים האחרים סביבנו או לתפיסות הרווחות בתנועה. בסופו של יום, כל אחת היא זו שצריכה לחיות עם עצמה, וכדי שהחיים הללו לא יהיו בקונפליקט (שמביא כאמור לשריפה), חשוב שבחינת הצרכים תהיה כנה.

1. טיפול עצמי – בריאות וכושר, תזונה מאוזנת ושינה איכותית הינם מרכיבים חשובים בשמירה על מערכת גופנית בריאה וחזקה. מערכת כזו נחוצה לפעילות לטווח הרחוק, שכן מערכת חלשה צפויה לקרוס במרוצת הזמן. אל תזניחו את הבריאות שלכם.
2. כסף – זהו נושא שנוטה להיות כאוב בקרב פעילים, אולם חשוב להבין שבחירה באורח חיים צריכה להיות מודעת. בסופו של דבר, כולנו צריכים כסף על מנת להתקיים, ולחלקנו אף עשויים להיות צרכים חומריים גדולים משל אחרים, וחשוב לתת לצרכים האלה מענה. יש פעילים אשר יסתפקו בעבודה המכניסה סכום מספק, ואילו אחרים יחושו צורך לפתח קריירה. שתי הגישות יכולות להתיישב עם פעילות, ושתיהן ראויות בתנאי שאנו אכן נאמנים לצרכים שלנו. כאמור, כדי להיות פעילים פרודוקטיביים עלינו להרגיש שאנו מממשים את עצמנו כבני אדם, ולא לחוש כקרבנות של עצמנו.
3. מערכות יחסים – בני אדם הם בעלי חיים סוציאליים, אשר מערכות יחסים חיוביות תורמות לתפקודם הבריא. מערכות היחסים שלנו צריכות להיות מזינות ותומכות. מערכות יחסים נגטיביות, בלתי מתפקדות והרסניות יפגעו בנו וכך גם באיכות הפעילות שלנו. עלינו לבנות לעצמנו מערכות יחסים וסביבה מגינות, בטוחות ונעימות. הדבר הזה נכון עבור כל אדם, אך חשוב במיוחד עבורנו. כפעילות אנו נחשפות לנושאים ולחוויות קשות, ולפיכך יש צורך גובר בסביבה תומכת.
4. צרכים רגשיים – בהמשך לצורך במערכות יחסים תומכות, חשוב שנדע לספק את צרכינו הרגשיים דרך מערכות היחסים האלה. באופן טבעי, באקטיביזם ישנם רגעים לא קלים. מותר לנו להרגיש רע לפעמים. עצבות, קושי ותסכול אינם בעייתים בפני עצמם. הבעיה נוצרת כאשר אנו לא מתמודדים עימם, ומאפשרים לעצמנו לשקוע. לכן, חשוב שנדע למצוא פורקן, לדבר עם חברות, לחלוק ולחפש תמיכה. חלקנו חשים בטוחים יותר לעשות זאת בחברת אקטיביסטים, אחרים מעדיפים דווקא את המרחק וימצאו אוזן קשבת בקרב אנשים שאינם בתנועה. כאמור, אין נכון או לא נכון, הכל תלוי בצורך האישי. כמו כן, מי שחש צורך בתמיכה מקצועית, חשוב שידאג לספק את הצורך הזה, כדי להימנע מפיתוח קשיים רגשיים עד כדי הפרעות.
5. צרכים נוספים שחשוב לספק הינם צרכים אינטלקטואליים, צרכים יצירתיים וצרכי תרבות ובידור. אל תוותרו על התחביבים שלכן. לחלקנו עשויים להיות גם צרכים רוחניים, אשר גם להם חשוב לתת מענה. אלה בינינו שזקוקים ליותר זמן של פנאי על מנת לתפקד בצורה בריאה, צריכים לדעת לתת מענה גם לצורך הזה ללא רגשות אשם והשוואה לפעילים אחרים. עדיפה פעילה שנותנת את כל כולה בזמן הפעילות ומצליחה לשמור על רמת פעילות זו לאורך זמן מאשר פעילה שמרגישה שהיא מקריבה את עצמה ונשרפת לאחר פרק זמן קצר.

לכל הצרכים צריך להיות ביטוי בזמן שלנו. אסור לנו להתעלם מהצרכים שלנו, לגמד אותם, או לזלזל בהם או בעצמנו (“איך אני יכול לחשוב על עצמי בזמן שבעלי החיים סובלים כל כך"). הכרה בצרכים שלנו, מענה והזנה לא רק שיסייעו לנו כבני אדם וימנעו שריפה ובכך יועילו לפעילות לטווח רחוק, אלא גם יועילו לפעילות בטווח המיידי. זאת מכיוון ש: (1) פעיל שמח הוא פעיל טוב יותר; (2) הבנה בתחומים רחבים משמעה הבנה באנשים, ובסופו של דבר באקטיביזם אנו שואפים לשנות תפיסות והתנהגויות של אנשים, כך שהבנה כזו תסייע לפעילות; (3) אפשר לקדם את הרעיונות, לעשות הסברה ולגייס תומכים כשבאים במגע שוטף עם אנשים מחוץ לתנועה.

סיכום

שריפה הינה תופעה שמתרחשת הרבה, הרבה מדי, בקרב פעילי זכויות בעלי חיים. עם כלים נכונים, מודעות ורגישות לנושא, אנחנו יכולים להימנע מלהישרף, ולהיות פעילים יעילים ומסופקים לאורך כל חיינו.

שירה הרצנו

*המאמר מבוסס על סדנה שהועברה בקמפינג הטבעוני. בהכנת הסדנה שאבתי מידע ממספר מקורות. ראוי במיוחד לציין את הספר The Lifelong Activist: How to Change the World Without Losing Your Way של הילארי רטיג (Hillary Rettig), אשר הסתמכתי עליו רבות (ותודה לשי מרדיו קול החיות שהמליץ והשאיל לי את הספר).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>