החיים קלים יותר עם עיניים עצומות?

"living is easy with eyes closed" שרו הביטלס.

אבל אנחנו בחרנו שלא לעצום עיניים. בחרנו שלא לתת לכאב, למצוקה, לפחד, של כל-כך הרבה בני-אדם בעולם, ושל בעלי-חיים אחרים, לעבור על ידינו מבלי שנתייחס אליו, מבלי שנתערב, מבלי שנושיט יד וננסה לעצור את זה.  […]

אבל מה המחיר שאנו נדרשות לשלם על הבחירה לפקוח עיניים? כאשר אנחנו מחליטות לנהוג ככה, אנחנו הופכות שותפות לכאב של אלו שאנו נאבקות למענן. עצם המודעות הזאת מכאיבה לנו, כי אנחנו מוותרות על האדישות הנוחה והמגוננת. וזה שהמודעות הזאת הופכת אותנו לאקטיביסטיות פוצע אותנו גם כן – בגלל דברים שעוברים עלינו בפעילות. המודעות והאקטיביזם נותנים לנו הרבה מאוד דברים טובים, ממלאים אותנו, מלמדים אותנו על עצמינו, מהנים לפעמים, מסעירים ומרגשים. אבל הם גם פוצעים. כמובן שלא ניתן להשוות בין הכאב שנגרם לנו לכאב של אלו שאנחנו פועלות למענן, אבל (כמו שכותבת פטריס ג'ונס בהפחד להרגיש) אם לא נטפל במצוקות שלנו זה יפגע בסופו של דבר גם במאבק.  לטקסט המלא

מה לעשות כדי להתמודד?

מילים של פעילים

אומנות:

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>